מונחים אנטומיים

פרק – מקום חיבור בין שתי עצמות. בגוף מספר רב של פרקים מסוגים שונים , הגדולים בניהם מחברים את עצמות הגפיים לשלד המרכזי (כתף, ירך) או את עצמות הגפיים זו לזו (מרפק , ברך, קרסול).
קצות העצמות בפרקים מכוסות סחוס שתפקידו להחליק את תנועת העצמות זו על זו ולהפחית לחצים.
בפגיעה בסחוס נוצרת הפרעה לתנועת הפרק וכאבים.
חלקי הפרק – פרט לעצמות ולסחוס המרכיבים את הפרק קיימות מספר רקמות נוספות התורמות לפעילות המפרק.
מעטפת הפרק – רקמה הסוגרת על הפרק ושומרת אותו כחלל סגור .
רקמת סינוביה – רקמה המסננת את הדם ומפרישה למפרק נוזלים וחומרי הזנה (במחלות דלקתיות של הפרק רקמה זו מתרבה ומתעבה ולעיתים גורמת הרס נוסף לפרק.
רצועות – רקמות חזקות העוברות בין שתי העצמות המרכיבות את הפרק ושומרות אותן במקומן, קרע של הרצועות גורם לחוסר יציבות בפרק.
שרירים וגידים – עוברים משני צדי הפרק וגורמים לתנועתו
דלקת מפרקים – מחלה התוקפת מספר פרקים בגוף בדרך כלל מחלה אוטואימונית (בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת רקמות נורמליות) לדוגמה מחלת פרקים ראומטית, אנקילוזינג ספונדליטיס, פסוריאזיס.
אוסטאוארטריטיס – מחלה דלקתית של הסחוס הפרקי שאינה מחלה אימונית ועלולה לתקוף פרק אחד או יותר בגוף , בד"כ פרקים קטנים בין חוליות עמוד שדרה מתני או צווארי, וכן הפרקים הגדולים ברכיים ירכיים וקצת פחות קרסוליים או כתפיים.
אוסטאוארטריטיס OA הינה מחלה של הגיל המבוגר עקב זמן ההתפתחות האיטי של המחלה. לOA מרכיב גנטי ונטייה לעבור במשפחות.
גורמים נוספים לפגיעה בסחוס הפרקי הם חבלות (שברים ישנים פגיעות במניסקים או רצועות זיהומים של הפרק או הפרעה בזרימת הדם לפרק.)

טיפולים למחלות הפרקים

הטיפולים מתחלקים לשתי קבוצות טיפול שמרני הכולל טיפות תרופתי , פיזיותרפיה לסוגיה השונים . תומכים ומחוכים וטיפולים משלימים.
וטיפול ניתוחי הכולל ניתוחים משמרים כמו ארתרוסקופיה של הפרק לסילוק רקמות פגועות והפחתת כאבים . או ניתוחים משקמים כמו החלפת הסחוס הפרקי בתותבת, "החלפת הפרק".

טיפולים תרופתיים:

נוגדי כאבים – (אקמול , אופטלגין ,טרמדקס) תרופות להפחתת כאבים והגדלת היכולת התפקודית.
טיפול לחיזוק הסחוס והאטת תהליך המחלה- גלוקוזאמין וכונדרואיטין סולפט (ארטריל, מגה גלופלקס, קוזמין ודומיהם) תוספי מזון המגדילים את כמות חומרי הבניה של הסחוס הבריא ובכך מאטים את פירוק הסחוס.
חומצה היאלורונית – חומר הסיכה של הפרק נוצר על ידי הסחוס, במידה והסחוס חולה יש מחסור בחומר זה בפרק ולכן הזרקה שלו לפרק מפחיתה כאבים ודלקות.
נוגדי דלקת (וולטרן, אתופן, ארקוקסיה…)- תרופות המפחיתות את התהליך הדלקתי ובכך מפחיתות כאבים ומאטות את הרס הסחוס בפרק.
טיפולים עתידיים המתחילים להתפתח היום הם הזרקה של ריכוז טסיות דם מדם החולה לצורך הבאת חומרי גדילה וריפוי טבעיים של הגוף לאזור הפגוע PRP- Platelet rich plasma , הפרק.
וכן טיפולים שעדיין בשלבי ניסוי כמו הזרקת תאי גזע עובריים או מהונדסיםStem cells לצורך יצירת סחוס חדש וריפוי המחלה.
טיפולים פיזיקליים – (פיזיותרפיה, טיפול אפוס, טווינה, אוסטאופתיה…)
תפקידם לחזק את השרירים סביב הפרק ולעזור בהחזרת התנועה התקינה לפרק לעזור בהגדלת היציבות ובכך להפחית כאבים .
מחוכים ומייצבים – (בירכית אלסטית, מייצבים למיניהם…)
תפקידם לייצב את הפרק ולהגביר את הפרופיוספציה (תחושת המרחב).

טיפולים ניתוחיים

ניתוחים משמרים

ארתרוסקופיות– ניתוחים בהם משתמשים במצלמות טלוויזיה מיניאטוריות לצורך סקירת הפרק ותיקון או הוצאה של רקמות פגועות , מניסקים או רצועות ולעיתים חלקי סחוס.
ניתוחים אילו יכולים להאט את תהליך הפגיעה בפרק ולהקל על כאבים באופן זמני.
ניתוחים אילו מתאימים לצעירים בגילם וכן למקרים בהם קיימת הפרעה בתנועת הפרק עקב חסימה של פיסת רקמה הנתקעת בין שתי עצמות הפרק. ניתוחים אילו אינם מיטיבים ולעיתים אף מאיצים שחיקה של סחוס במקרה ומבוצעת הטריה, "ניקיון" של סחוס חולה.
אוסטאוטומיות – חיתוך העצם ותיקון זוויות הפרק לצורך העברת לחצים מאזורים חולים לאזורים בריאים בפרק ומניעת המשך הפגיעה. אילו ניתוחים המיועדים "לקנות זמן" לפרק עד לביצוע הניתוח הסופי שהוא החלפת הפרק. מיועד למטופלים צעירים יחסית , היום מבוצעים פחות ופחות ניתוחים מעין אילו עקב עליית השרידות והמהימנות של התותבות.
היתרון בניתוחים אילו הוא השארת העצם הטבעית והסמכות על אזורי סחוס בריאים יחסית.
החיסרון לעיתים בשיקום ארוך וגרימת קושי טכני בניתוח המשקם החלפת הפרק.

ניתוחים משקמים

ניתוחי החלפות פרקים – במקרה וקיים הרס של הסחוס והעצם בפרק שלא ניתן לשיקום .
החלפת הסחוס בפרק בתותבות העשויות מתכת וחומרים נוספים (פוליאתילן, קרמיקה) לצורך החזרה של הפעילות הנורמלית , טווחי תנועה , יציבות ומניעת כאב.
ניתוחים אילו מוכרים כניתוחים הטובים ביותר לשיפור איכות החיים.
הניתוח נעשה בכל גיל עם עדיפות לגיל המבוגר עקב הצורך לשמר את התותבת לכל חיי המטופל.
הזמן המועדף הינו לאחר גיל הפנסיה מישום שאז אצל רוב האנשים ישנה ירידה בפעילות הפיזית הכרוכה בעבודה , נשיאת משאות או הליכה מרובה , ניתן לתכנן פעילות משקמת כולל פעילויות ספורט שימנעו שחיקה של התותבות ויתנו פתרון מספק לשנים ארוכות וטובות.
החלפת ירך מלאה – ניתוח משקם הנעשה ע"י הוצאת ראש הירך הפגוע, שיוף והתאמת כיפת מתכת עם ציפוי פנימי קרמי או פלסטי לאזור המרחשת Acetabulum של עצם האגן המחוזקת לעצם בלחץ ברגים או בצמנט אקרילי.
התאמת יתד מתכת לתוך חלקה העליון של עצם הירך שעליה מחובר כדור מתצכתי או קרמי היוצרים את הצד הנגדי של הפרק .
ההחלטה על סוג החומרים וצורת התותבת נעשים בתכנון טרום ניתוחי ע"פ צורת העצמות , חוזקן, גיל ומשקל המנותח ורמת הפעילות שלו.
הניתוח אורך בין שעה לשעתיים בהרדמה מלאה או חלקית. השיקום להליכה אורך מספר ימים באשפוז ולאחר מכן בבית החולה בעזרת פיזיותרפיה .
החלפה מלאה של מפרק הברך – ניתוח משקם הנעשה דרך חתך קדמי לפיקת הברך והסטת הפיקה לצד. קצות העצמות השוק והירך נחתכות לצורה המתאימה לתותבת . התותבת הינה מתכתית המחוברת בצמנט אקרילי לקצה עצם הירך ומחכה את צורתה הנורמאלית של העצם , ואילו חלקה התחתון בקצה העליון של עצם השוק מורכב מחלק מתכתי המוצמד לעצם בצמנט אקרילי וחלק פלסטי המשמש תווך בין שני החלקים המתכתיים ומאפשר תנועה חלקה של הברך.
ניתוח החלפת ברך אורך בין שעה לשעתיים ונעשה בהרדמה כללית או חלקית. השיקום להליכה ותנועה מתחיל בבית החולים יום לאחר הניתוח וממשיך מספר ימים לאחר מכן בבית החולה בעזרת פיזיותרפיסט.

סיכוני הניתוחים להחלפות פרקים

סיכוני ההרדמה יוסברו לכל חולה באופן אישי ע"י המרדים בזמן הבדיקה הטרום ניתוחית לפי דרגת הסיכון האישית של המנותח.
זיהום – זיהום חיידקי הוא הסיבוך המפחיד ביותר כל מנתח להחלפת פרקים.
זיהום מוקדם – הוא זיהום של הניתוח בחודש הראשון לאחר ביצועו , רובם של הזיהומים המוקדמים נגרמים בזמן הניתוח או האשפוז לאחריו.
את רוב הזיהומים המוקדמים ניתן לרפא בעזרת שטיפות הפצע ואנטיביוטיקה .
זיהום מאוחר – החל משלשה חדשים ועד שנים לאחר הניתוח, מקורו בדרך כלל בזיהומים חיצוניים לפרק כמו מערכת השתן, הריאות, שיניים או מערכת העיכול.
זיהומים אילו של תוך הפרק קשים לטיפול משום שסביב התותבת נוצרת מעטפת רקמה המונעת כניסה לכדוריות הדם הלבנות הנלחמות בזיהומים ו"מגנה" על החיידקים המתיישבים על התותב המתכתי.
לצורך טיפול בזיהום מאוחר יש צורך להוציא את התותבת בניתוח, לנקות את העצם מכל משקע חיידקי ולאחר מכן לטפל בחולה באנטיביוטיקה דרך הוריד לשישה שבועות .
רק לאחר שמושגת הוכחה כי כל הזיהום טופל, ניתן לתכנן ניתוח להתקנת תותבת חדשה.
סימנים להופעת זיהום: כאבים סביב אזור הניתוח ההולכים ומתגברים, אודם חום נפיחות או הפרשה מקומית.
יש לפנות לרופא המנתח או אורתופד היכול לאבחן את המצב.
פקקת ורידית "טרומבוזה" DVT Deep vain thrombosis
סיבוך הקורה באחוזים בודדים מכל המנותחים להחלפת פרקים בברך או בירך .
לצורך מניעת הסיבוך, מטופלים כל המנותחים בזריקות או כדורים לדילול הדם ומניעת קרישיות יתר למשך שישה שבועות מהניתוח.
הסימנים להופעת הסיבוך – כאבים ונפיחות מתגברת לאורך הרגל המנותחת.

סיבוכים ספציפיים לניתוחי החלפת מפרק ירך:

חוסר יציבות המפרק ופריקות חוזרות – בדרך כלל עקב מיקום לא תקין של חלקי התותבת. או חולשת שרירי הירך לאחר הניתוח.
פריקות יכולות להופיע גם עקב התרופפות התותבת בעקבות שחיקת חלקיה או זיהום.
פגיעה בעצבים – עצב הירך הקדמי והעצב הסכיאטי (גיד הנשה) נמצאים בסמיכות לאזור הניתוח ויכולים להיפגע מכלי הניתוח או מתיחתם בזמן החזרת הפרק למקומו. מתבטא בחולשת שרירים לאורך הרגל המנותחת. ירידה בתחושה באזורים שונים של הרגל.
פגיעה בכלי דם – קטנים או גדולים בזמן הניתוח או דמם מכלי דם באזור הניתוח עקב בעיות קרישה עלולים לגרום לדמם משמעותי המצריך החזרת המטופל לחדר הניתוח לצורך עצירת הדימומים.
הבדל באורך הרגליים – סיבוך הנגרם לעיתים עקב תכנון לקוי של הניתוח ולעיתים ככורח לצורך שמירה על מתח שרירים תקין למניעת פריקה של התותבת.

סיבוכים ספציפיים לניתוחי החלפת ברך:

חוסר יציבות או הגבלה בטווחי התנועה – בדרך כלל עקב שימוש בגודל תותבת לא מתאים, הסימנים למצב הם כאבים בברך המנותחת והגבלה בתנועת הברך בדרך כלל ליישור. סימני חוסר יציבות בדרך כלל בהליכה. טיפול במצב זה מצריךניתוח חוזר
פגיעה בעצבים – בעיקר העצב הפרונאלי המשותף העובר בסמוך לאזור הניתוח , פגיעה בעצב זה גורמת לחולשת כף הרגל.
פגיעה עצבית שכיחה היא פגיעה בענף תחושתי קטן העובר בקדמת הברך מהצד הפנימי לחיצוני, ענף זה נפגע בהרבה מהניתוחים וגורם לירידה זמנית בתחושה בצד החיצוני של הברך. מצב זה נפתר מעצמו לאחר מספר חודשים מהניתוח ואינו מצריך טיפול נוסף.