השאלה חוזרת כמעט בכל ביקור מעקב: מתי אוכל לכופף את הברך עד הסוף. התשובה הקצרה: הכיפוף מתחיל כבר בימים הראשונים אחרי הניתוח, מתרחב לאורך השבועות הראשונים עם הפיזיותרפיה, ומגיע לטווח המלא שלו לאורך חודשים; ומה שנקרא עד הסוף אחרי החלפת מפרק אינו זהה לכיפוף של ברך טבעית. מה שמופיע כאן הוא לוח הזמנים המקובל והגורמים שמזיזים אותו, לא הבטחה; הוראות המנתח והפיזיותרפיסט קודמות לכל מה שכתוב כאן.
מהו הטווח שהשתל בכלל מאפשר?
מפרק ברך מלאכותי אינו משחזר במדויק את התנועה של ברך טבעית. השתלים המודרניים מתוכננים לטווח תנועה של בין 100 ל-120 מעלות כיפוף, טווח שמתאים לכל התפקודים הנחוצים ולפעילויות פנאי: ישיבה, עלייה וירידה במדרגות, כניסה לרכב והליכה. ישיבה על הברכיים או כריעה עמוקה הן תנועות שרבים מהמנותחים מוצאים לא נוחות גם אחרי ההחלמה, ולא בגלל כישלון של השיקום. לכן התשובה לשאלה מתי אפשר לכופף עד הסוף היא קודם כל שאלה מה הסוף של השתל המסוים, וזה נאמר למטופל לפני הניתוח.
מתי מתחילים לכופף אחרי הניתוח?
כבר בימים הראשונים. האשפוז אחרי החלפת ברך נמשך בדרך כלל ימים ספורים, והפיזיותרפיה מתחילה בו: הליכה עם עזרים, יישור וכיפוף מבוקרים של הברך ותרגילים לבית. המטרה של השלב הזה אינה כיפוף מלא אלא מניעת נוקשות: מפרק שלא מזיזים בשבועות הראשונים מפתח רקמת צלקת שמגבילה את הכיפוף בהמשך, ולכן התרגול המוקדם, גם כשהוא לא נעים, הוא ההשקעה החשובה ביותר בטווח התנועה. תוכנית התרגילים המדורגת מתוארת במאמר שיקום ותרגילי פיזיותרפיה אחרי ניתוח החלפת מפרק.
איך הכיפוף מתקדם לאורך השבועות והחודשים?
בשבועות הראשונים הכיפוף גדל במהירות יחסית, עד לטווח שמאפשר ישיבה נוחה ומדרגות. ביקור המעקב מתקיים לרוב כעבור כ-6 שבועות, ובמסגרתו נבדק גם טווח התנועה; חזרה לנהיגה אחרי החלפת ברך מלאה נדחית בדרך כלל לפחות עד אז, וחזרה לעבודה לרוב בין 6 ל-12 שבועות, לפי סוג העבודה. ההחלמה המלאה נמשכת חודשים, ובתקופה הזו הכיפוף ממשיך להשתפר בקצב איטי יותר, עם הקטנת הנפיחות וחיזוק השרירים. המספרים האלה הם לוחות זמנים מקובלים בספרות המקצועית, ומשתנים בין מטופלים לפי גיל, מצב בריאות ומצב הברך לפני הניתוח.
מה מעכב את הכיפוף?
נפיחות היא המעכב הראשון: ברך נפוחה פשוט לא מתכופפת, ולכן קרח, הרמת הרגל וגרבי לחץ לפי ההנחיה הם חלק מהשיקום ולא תוספת. כאב שמונע תרגול הוא המעכב השני, ומשככי הכאב נועדו בין השאר לאפשר את התרגול. ברך שהייתה נוקשה ומוגבלת כבר לפני הניתוח מגיעה לטווח קטן יותר. ותרגול לא סדיר, דילוג על ימים או הימנעות מכיפוף מתוך פחד, הם הגורם שהמטופל שולט בו יותר מכולם.
מתי נוקשות היא סיבה לפנות למנתח?
כשהכיפוף מפסיק להתקדם לאורך שבועות למרות תרגול סדיר, כשהברך נעשית נוקשה יותר במקום פחות, או כשהנוקשות מלווה בכאב מתגבר, בחום או בנפיחות שגדלה, פונים למנתח ולא ממתינים לביקור הבא. בחלק מהמקרים של נוקשות מתמשכת המנתח עשוי להמליץ על מניפולציה בהרדמה, פרוצדורה שבה הברך מכופפת ומיושרת בעדינות תחת הרדמה כדי לשחרר רקמת צלקת. חום, אודם מתפשט או הפרשה מהפצע הם סימני אזהרה בפני עצמם, שפורטו במאמר תסמיני אזהרה אחרי החלפת ברך.
האם כדאי לדחוף את הכיפוף בכוח כדי להגיע לטווח מלא מהר יותר?
לא. תרגול עקבי עד גבול הכאב הסביר, לפי ההנחיה של הפיזיותרפיסט, מביא לטווח טוב יותר מדחיפה כוחנית שמגבירה נפיחות וכאב ומחזירה את הברך אחורה. הכיפוף נבנה בחזרות, לא בניסיון אחד.
מה קובע בסוף כמה הברך המוחלפת תתכופף?
הטווח שהשתל מתוכנן אליו, מצב הברך לפני הניתוח, ובעיקר התרגול בשבועות ובחודשים הראשונים, שבהם נקבע אם הברך תגיע לטווח שהשתל מאפשר. מי שמתחיל מוקדם, שולט בנפיחות ובכאב ומתמיד, מגיע כמעט תמיד לכיפוף שמספיק לחיי היומיום. ד"ר עמית רגב, מומחה להחלפת מפרקים, מתאר את טווח התנועה הצפוי של השתל בעמוד ניתוח החלפת ברך, ופגישת ייעוץ נקבעת דרך עמוד יצירת הקשר. המידע כאן כללי ואינו מחליף הנחיה אישית.