מטופלים רבים דוחים החלפת מפרק מתוך אמונה שכל שתל מתחלף אחרי עשור, ולכן עדיף לסבול עכשיו כדי לא לעבור שני ניתוחים. התשובה הקצרה: זהו מיתוס. לפי הנתונים המקצועיים, רוב השתלים המודרניים מתפקדים היטב שנים רבות, ומי שיזדקק לניתוח חוזר הוא המיעוט. כדי לפרק את המיתוס צריך לענות על כמה שאלות נפרדות: כמה זמן השתל מחזיק, מאיפה הגיעה האמונה, מה מקצר ומה מאריך את חייו ומתי באמת נדרש ניתוח חוזר. המידע כללי ואינו מחליף שיחה עם המנתח.
כמה זמן מחזיק מפרק מלאכותי לפי הנתונים?
האקדמיה האמריקאית למנתחים אורתופדיים מציינת שיותר מ-90% מהחלפות הברך המלאות המודרניות עדיין מתפקדות היטב 15 שנים אחרי הניתוח, ושירות הבריאות הבריטי מציין שרוב החלפות הברך מחזיקות כ-25 שנים, ושצורך בהחלפה נוספת בהמשך החיים אינו שכיח. המספרים האלה מתארים אוכלוסיות גדולות ולא מטופל יחיד, והשתלים ממשיכים להשתפר, אבל הכיוון ברור: שתל אינו פריט מתכלה עם תאריך תפוגה קבוע, ורוב המנותחים חיים עם השתל הראשון שלהם.
מאיפה הגיע המיתוס שכל שתל מתחלף?
מכמה מקורות שהתערבבו. שתלים מדורות קודמים אכן נשחקו מהר יותר, והזיכרון הזה נשאר. ניתוחים חוזרים הם סיפורים שמספרים, ואילו עשרות שנים של שתל שקט אינן סיפור. ובנוסף, רופאים נזהרים בהמלצה על ניתוח למטופלים צעירים, מפני שאצלם הדרישה התפקודית גבוהה והשתל צריך להחזיק יותר שנים, וההיזהרות הזו מתפרשת בטעות כאילו השתל עצמו קצר ימים. כפי שמוסבר בעמוד ניתוח החלפת ברך, ככל שהמטופל צעיר יותר כך ההמלצה על ניתוח שקולה יותר, בלי מגבלת גיל ועם מגבלה בריאותית בלבד.
מה בכל זאת יכול לקצר את חיי השתל?
הסיבות השכיחות לניתוח חוזר הן שחיקה של רכיב הפלסטיק שבין חלקי המתכת והתרופפות של השתל מהעצם. הגורמים שמזרזים אותן, לפי הספרות המקצועית, הם פעילות בעלת עומס גבוה, משקל גוף עודף ושחיקה של המפריד הפלסטי, וגם גיל צעיר בזמן הניתוח, פשוט כי השתל נדרש לשנים רבות יותר. זיהום הוא סיבה נפרדת: הוא יכול להופיע בזמן האשפוז, אחרי השחרור ואפילו שנים אחר כך, ולעיתים מחייב ניתוח חוזר גם כשהשתל עצמו מקובע היטב. פגיעה ושבר סביב השתל הם סיבה נוספת, נדירה יותר.
מה מאריך את חיי השתל?
ארבעה הרגלים חוזרים בהנחיות של המנתחים ושל הספרות המקצועית:
- מילוי ההוראות של המנתח אחרי הניתוח ולאורך השנים, כולל ההגבלות על תנועות מסוימות.
- שמירה על משקל תקין, כי עודף משקל מעמיס על רכיבי השתל ומזרז שחיקה.
- העדפת פעילות ללא עומסי פגיעה חוזרים, כמו הליכה, שחייה ורכיבה, על פני ריצה וקפיצות.
- ביקורי מעקב תקופתיים אצל המנתח עם צילומים, בתדירות שהוא קובע, כדי לזהות שחיקה או התרופפות מוקדם.
על ההרגלים שפוגעים בשתל ביום יום כתבנו בעמוד טעויות אחרי החלפת ברך.
מהו ניתוח חוזר, ומתי הוא באמת נדרש?
ניתוח חוזר, רוויזיה, הוא החלפה של חלק מרכיבי השתל או של כולם. הוא נדרש כשהשתל התרופף, נשחק או הזדהם במידה שגורמת כאב, חוסר יציבות או ירידה בתפקוד, ולא לפי לוח שנה. בחלק מהמקרים מוחלף רכיב אחד בלבד; במקרים אחרים כל הרכיבים. ניתוח חוזר מורכב יותר מהניתוח הראשון, וזו סיבה נוספת לכך שהמנתח בוחר בקפידה את העיתוי של הניתוח הראשון ואת סוג השתל, ולא סיבה להימנע מהניתוח הראשון כשהוא נדרש.
אילו סימנים מצדיקים בדיקה של שתל ותיק?
כאב חדש במפרק שהיה שקט שנים, תחושת חוסר יציבות, נפיחות חוזרת, קול או תחושת תזוזה בשתל, וחום או אודם סביב המפרק, שעלולים להעיד על זיהום גם שנים אחרי הניתוח. כל אחד מהסימנים האלה מצדיק פנייה למנתח ולא המתנה לביקור התקופתי; זיהום במפרק מלאכותי הוא מצב שדורש טיפול מהיר.
למה המיתוס על השתל מזיק דווקא למי שמאמין בו?
מי שדוחה ניתוח נדרש מתוך פחד מניתוח שני חי בינתיים עם מפרק שחוק: הכאב נמשך, התנועה מצטמצמת והשרירים נחלשים, והניתוח מתבצע בסופו של דבר על מטופל חלש יותר. התזמון הנכון לניתוח הוא כשהמטופל מגדיר את איכות חייו כירודה ממה שהוא מוכן לקבל, ולא כשהשתל יחזיק לנצח, כי שום שתל לא יחזיק לנצח ורוב השתלים מחזיקים הרבה יותר ממה שהמיתוס מספר. ד"ר עמית רגב, מומחה להחלפת מפרקים, דן בסוג השתל ובציפיות ממנו בפגישת הייעוץ שלפני החלפת מפרק ירך או ברך; ההשוואה בין שיטות הניתוח מופיעה במאמר החלפת ברך רובוטית מול ניתוח קונבנציונלי, ופגישת ייעוץ נקבעת דרך עמוד יצירת הקשר. המידע כאן כללי ואינו מחליף שיחה אישית.